ההדרדרות של יינות טוסקנה

מי שמטייל בכפר סאן ג'ימיניאנו שבאזור טוסקנה, לא יכול להתעלם מהעובדה שכל הכפר, על תושביו ועסקיו, הפך להיות מעין תפאורה לסרט הוליוודי: הרחוב הראשי מלא בחנויות אשר דומות אחת לשנייה בסגנונן ובמרכולתן, (ובמחירים המופקעים שלהם), האוכל במסעדות לא טוב והתחושה הכללית היא של התמסחרות ואובדן האותנטיות. אותה אותנטיות שבשבילה נסענו לאיטליה מלכתחילה. לא פעם הזכירה לי טוסקנה מעין דיסנילנד למבוגרים המחפשים למצוא רומנטיקה איטלקית שראו בסרט או קראו עליה במגזין. נדמה שהמהפך המסחרי הזה אשר התרחש בכל אזור טוסקנה לא פסח גם על היינות שמגיעים משם.

בעוד שבעשורים האחרונים של המאה הקודמת נחשבה טוסקנה לאחד מאזורי היין החשובים והמבוקשים בעולם, גם אצל אספנים וגם אצל הקהל הרחב, נדמה שבעשור האחרון היינות היוצאים מהאזור, ובראשם הקיאנטי קלאסיקו, הם כמעט חסרי כל סממן איטלקי, טרוארי ואפשר אפילו להגיד גם זני. טוסקנה יודעת היום לייצר בעיקר יינות כבדים, אטומים בצבעם, בשלים מאוד, הנוטים לאחוזי אלכוהול גבוהים ומלאים בטעמי חבית אשר החמיצות והפרי לא יכולים להשתוות אליהם.

אלו יינות אשר מכוונים מראש לצרכן האמריקאי ולמגזין היין שהוא קורא. אלו יינות "פארקריסטים". לא נמצא כמעט הבדל בין שני בקבוקים של שני יצרנים שונים. לא נמצא זכר לטרואר, להיסטוריה, לתרבות ולייחודיות שיש לאיטליה להציע. אלו יינות טכניים אשר נעשים במתכון ידוע מראש. הדבר אומנם נכון בפרט לקיאנטי אך גם ליינות המפורסמים הנוספים של טוסקנה, בהם ה-IGT, והברונלו.

קחו לדוגמא את Fontodi Chianti Classico Riserva 2006. לפי האתר klwines.com היין קיבל 95 נקודות גם מפארקר, גם מויין ספקטייטור Wine Spectator וגם מהמגזין ויין אנטוזייסט Wine Enthusiast במקביל. 95 נקודות (!) משלושת מבקרי היין החשובים בארצות הברית. זה המון. לעומת זאת, ג'נסיס רובינסון הבריטית העניקה ליין ציון של כ-16.5 מתוך 20, השווה ל-88 נקודות בערך. סטפן טזנר (International Wine Cellar) העניק ליין ציון של 91 נקודות. גם המשתמשים של האתר Cellartracker.com העניקו ליין ממוצע של 90 נקודות. מדובר אם כך בהבדלים משמעותיים אשר משתקפים גם בציונים וגם בגישה של הטועמים. אחרי שטעמתי את היין, הגעתי למסקנה שמדובר ביין חסר כל מאפיין איטלקי / טוסקני שרק אפשר לדמיין. בטעימה עיוורת לא הייתי יכול לנחש שהיין נעשה מענבי סנג'ובזה בכלל. הוא עשוי בצורה שנדמה שהוא יכול להגיע מישראל, סנט אמיליון או מצ'ילה. האם הוא יין רע? לא. זהו יין שעשוי טכנית היטב. האם אני מקבל תמורה למחיר שאני משלם בשביל יין איטלקי? לא. אני מקבל יין בינלאומי לחלוטין.

אם ניקח לדוגמא את הקאלסיקו שלו Fontodi Chianti Classico 2006 (רק נוריד ממנו את ה-Riserva), נקבל יין עם גוף בינוני ומאוזן, חמיצות נפלאה, פרי אדום טרי ומעט אפילו דובדבני אמרנה. יין שיש בו הכל וביחד עם אוכל הוא יהיה חוייה אמיתית. יותר חשוב מעובדה, שהוא עולה רק כחצי מהמחיר של הרזרבה, יש ביין הזה מסורת. יש בו את איטליה.

דוגמא נוספת היא Nipozzano Chianti Riserva 2007 של Frescobaldi. גם כאן מדובר ביין שעשוי על טהרת הסנג'ובזה, אבל מביא לכוס מאפינים של קברנה סוביניון עולם חדש: פרי בשל, הרבה שוקולד מריר ואספרסו. למרות החמיצות הטובה של היין נראה שהוא לא מאוזן ובעל טעמי עץ בולטים מדי. גם הניפוצנו הזה איננו יין רע, אלא שהוא עשוי טכנית מידי ומכוון מטרה לקלוע לטעם ספציפי מידי. אין זה מפתיע שמגזין ויין ספקטייטור בחר להכליל אותו ברשימת 100 היינות הנבחרים שלו לשנת 2010 (במקום ה #65).

נדמה שאם נרכוש יין טוסקני "גדול" סתם כך בחנות רוב הסיכויים שהוא יהיה בסגנון "פארקריסטי" / אמריקני.

למרות זאת עדיין אפשר למצוא יינות אשר ישלבו יפייפה את המסורת עם המודרניות. קחו לדוגמא את Felsina Fontalloro 2007. יין טוסקני ללא דירוג אזורי אשר נעשה 100% מענבי סנג'ובזה. זהו יין נפלא, מיוחד והרמוני. הוא משלב חמיצות איטלקיות נפלאה, פרחוניות, דובדנים עם עפצנים וגוף מלא. הוא מאוזן ואלגנטי. הוא מה שיינות טוסקנה צריכים להיות. מעניין לשים לב שהציונים של פארקר וספקטייטור יורדים לאזור ה-92 נקודות, לעומת הציונים של סטפן טזנר ו-Cellartracker אשר עולים לממוצע של 95 נקודות. היין מיובא לארץ על-ידי איסלה ויין.

חשוב לציין, שהסיפור של טוסקנה איננו ייחודי. אזורי יין רבים השתנו בעשור האחרון ללא היכר, אם בשל התחממות האקלים ואם בשל שינוי מגמה אצל צרכני ומבקרי היין. קחו לדוגמא את בורדו ככלל (ואת סנט אמיליון בפרט), או את פיימונטה, השכנה מצפון ותקבלו סיפורים דומים. נדמה אבל שדווקא האיטלקים עובדים קשה בשביל לברוח מהמסורת למודרנה.

לסיכום
בכל מה שקשור ליינות טוסקנה, אני ממליץ לדעת איזה סגנון אתם מעדיפים ורק לפי זה לחפש מה כדאי לקנות. כמו שראינו ישנם הבדלים גדולים בין יצרני היין, בשיטות הייצור ובמקביל בציונים הסופיים של המבקרים. אני נוטה מאוד לסגנון השמרני. אחרי שטעמתי בשנה האחרונה מספר רב של יינות טוסקנה ככלל וקיאנטי בפרט, הגעתי למסקנה שעדיף להתרחק מיינות הרזרבה וללכת ישר על הקלאסיקו "הפשוט". לטעמי, יינות הקלאסיקו נותנים חוויה הרבה יותר נעימה, מאוזנת ואמיתית לצרכן. אלו יינות אשר מלווים מגוון רחב מאוד של מאכלים בצורה נפלאה. הם ביטוי לפשטות של טוסקנה. למהות של טוסקנה. לכל מה שיפה בטוסקנה ונעלם. לא פחות חשוב הם עולים בערך כחצי ממחיר הרזרבה.