מדורו של עידן עוז: יין טוב טוב לטעמי... 
בהמשך לחיפושיו אחרי יין טוב (והוא יימצא..), עידן עוז ממשיך להתעמק במושג "טוב" ביין.
הפעם הוא נעזר בקפה כדי לבחון סוגיות של טעם ביין. המסקנה: טועמי יין רבים, מקצועיים וחובבנים כאחד, מתבלבלים לא פעם בין טעמם האישי ובין איכות הניתנת לשיפוט. לא מזמן קראתי מאמר שעוסק בסוגי טועמים וטעמם האישי. מה לעשות, לא נולדנו שווים וכך גם חוש הטעם שלנו. מחקרים שנעשו גילו שבלוטות הטעם מפוזרות בכל רחבי הלשון, ובאזורים מסוימים יש רגישות יתר לטעמים שונים. למשל, בקדמת הלשון קיימת רגישות גדולה יותר לטעם המתוק שהוא טעם הסוכר. בחלק האחורי של הלשון תהייה רגישות גבוהה לטעם המר (עובדה ביולוגית שאמורה להציל את האדם ממוות בהרעלה). זה לא אומר שאין את שאר בלוטות הטעם באותם אזורים רגישים, אבל במידה מופחתת. אותן בלוטות טעם הנמצאות על הלשון נמצאות בכמות או בצפיפות שונה אצל בני אדם, בדיוק כמו ההבדלים שקיימים בין אחד לאחד מבחינת צבע העיניים או טביעות האצבע. לפי צפיפות בלוטות הטעם נקבעת הרגישות, אשר משפיעה על עוצמת הטעמים המורגשים ובסופו של דבר על הטעם עצמו. השורה התחתונה היא שטועמים מתחלקים לקבוצות רגישות שונות, כאשר ככל שתגדל הרגישות כך יעדיף אותו טועם באופן מובהק יינות עדינים יותר, ארומטיים, עד חצי יבשים. אם תרצו לדעת האם אתם נמנים על הקבוצה ה"רגישה" או דווקא על הטועמים הרגישים פחות, תעשו את מבחן "הקפה" ותחשבו על הדרך שבה אתם אוהבים לשתות את הקפה שלכם..
א. אם הקפה אהוב עליכם ללא סוכר – ככל הנראה הרגישות שלכם לטעמים היא פחותה, ולכן תגלו העדפה ליינות מודגשים ודומיננטיים.
ב. מעט סוכר או חלב – רגישות בינונית, העדפה ליינות פחות עוצמתיים ומרוכזים.
ג. הרבה חלב או סוכר – רגישות גבוהה, העדפה ליינות עדינים כגון חצי יבשים. השורה התחתונה בהחלט היא, שיין טוב ואיכותי יכול להגיע מכל "חור" בעולם (כמעט) ומכל ז'אנר עשייה (כמעט). אנו צריכים לקחת בחשבון שטעמנו האישי יכול להטעות. זה לא אומר שהיין הפשוט והזול לא יהיה לנו טעים, אלא בדיוק להיפך: הוא יהיה טעים, מתקתק, רך, מתחנף, ועוד אלף סופרלטיבים. אבל אז בדיוק נדע שהיין הוא יין פשוט (בהקצנה כמובן). עוד דוגמא: ניקח שני בקבוקי סוביניון בלאן, האחד מגיע ממחוז מלבורו בניו זילנד והשני מגיע מעמק הלואר בצרפת. על מנת לדעת מי מהם הוא יין טוב ואיכותי נצטרך להעמידם בפרמטרים שמדדנו בטור הקודם: איזון, מורכבות, טעם שיורי ותמורה לכסף.
למרות שטעמי האישי מושך לכיוון הסוביניון ה"לוארי", עם החמיצות הלימונית, הפריכות החדה, ארומות העשב הרטוב והמינראליות והמליחות הבולטת, אין זה אומר שכל יין שאחוש בו חלקיק מהטעמים והארומות האלה יקבל אצלי תוספת של 10 נקודות לציון. מצד שני, כאשר אשב לאכול את ארוחת הערב שלי, כנראה אעדיף לפתוח את אותו סוביניון "לוארי".. אבל זה כבר טעמי האישי. |
