מדורו של שי שגב: אנשים בתעשייה מנהלות על רמה 
ענת לוי-רושנסקי, מנכ"לית יקבי רמת הגולן, ורונית בלדר, מנכ"לית יקב הרי גליל, הן הכוכבות הצפוניות ביותר של עולם היין הישראלי. הן מנצחות על ייצור מבחר עצום של יינות, מהטובים ביותר של מדינת ישראל. בראיון משותף ומיוחד שתיהן מגלות כי הקיפאון בצריכת היין בישראל מטריד אותן, וגם כמה סודות קטנים.
צילום: רינה נגילה, עומר שביט וקובי קנטור
יקבי רמת הגולן והיקב הצעיר שלו, הרי גליל, הם מן מובילים בישראל באיכות היינות, בחזית הטכנולוגיה ובפיתוח זנים חדשים. פעילותם שינתה את תפיסת העולם של הצרכן הישראלי, ושימשה נדבך חשוב בפיתוח תרבות היין בישראל. לקראת ראש השנה, שתי המנכ"ליות של היקבים חושפות מעט מן הסודות שמאחורי תעשיית היין. במיוחד ל"מגזין איש הענבים", אם לא אמרנו.
"בעבודה שלי אני פוגשת לא מעט נשים. בהנהלה אנחנו רוב של נשים (שלוש מתוך חמישה). לשיווק צריכות להיכנס כמה נשים, ואפילו יש לנו ייננית חדשה לתקופת הבציר", מספרת ענת לוי-רושנסקי, המנכ"לית של יקבי רמת הגולן, כשהיא מתבקשת להתייחס כבר בתחילת השיחה לצד הפמיניסטי של התופעה הצפונית. "בתעשייה בישראל, ואפילו בעולם, אתה לא פוגש הרבה מנכ"ליות של יקבים, אם כי יש הרבה מאוד יינניות. לאישה תמיד הרבה יותר נעים לעבוד עם גברים. מאז ומתמיד הייתי בתפקידי ניהול, ומעצם כך, רוב השותפים שלי היו גברים", היא מוסיפה. רונית בדלר, מנכ"לית יקב הרי גליל אומרת כי "אצלנו ביקב יש שוויון בין גברים ונשים – בדיוק חצי-חצי. אבל בתעשייה, כמו בהרבה מקצועות, ובמיוחד בסביבת הניהול, יש הרבה מאוד גברים. מבחינתי, זה לא יתרון ולא חיסרון להיות אישה מנהלת, אלא פשוט עובדה".
ענת לוי-רושנסקי, מתגוררת בראש פינה, ושימשה טרם הכניסה לתפקידה כמנכ"לית חברת הבת האמריקנית של היקב "ירדן", הפועלת בארצות-הברית. בתפקיד זה עסקה בעיקר בייבוא יינות, בשיווק ובמכירות. בעברה אף שימשה כמנכ"ל אולפני אלרום, עוד ענף כלכלי ברמת הגולן. רונית בדלר, שעובדת בגליל, דווקא מתגוררת ממש על הרמה, בקיבוץ אורטל (אם כי במקור היא תל-אביבית). רונית מסבירה כי "יקב הרי גליל – מוגדר כחברת בת של יקבי רמת הגולן (בעלות 66% של יקבי רמת הגולן והשאר בבעלות של קיבוץ יראון). יש בין שני היקבים קשרים בכמה רבדים מעבר לבעלות – בדירקטוריון, בקבלת החלטות ניהוליות, בשיתוף פעולה במכירות ובהפצה, ובממשק מקצועי בין הייננים של היקבים. אנו מביאים ביחד יועצים מחו"ל. שיתוף הפעולה הוא די הדוק".
"הבעיה העיקרית בענף היין הישראלי" אומרת לוי-רושנסקי, היא ש"רמת הצריכה של היין בישראל נמוכה יחסית ונמצאת בקיפאון. יש לנו דרך ארוכה לעשות בתחום של צריכת יין והפיכתו לחלק אינטגראלי מתרבות של גסטרונומיה וחברה. הצעירים שותים אלכוהול פחות בריא, ואילו יין מתחילים לשתות בישראל רק לקראת גיל 25. בישראל לא מטפלים בצריכה. הצרכן לומד לשתות יינות איכות, ואף משקיע יותר באיכות ביחס למחיר לבקבוק, אבל היקף הצריכה די יציב למעלה מחמש שנים, וזו בעיה קשה, כי על כך יקום וייפול הענף. לצערנו, אין שיתוף פעולה של היקבים בנושא זה, ולא מצליחים לעשות דברים ביחד, אבל יש פה סיכוי. צריך לחכות מעט שהמצב הכלכלי יתייצב, אבל זו משימה אסטרטגית לענף".
בדלר מעט יותר מתונה אבל מוסיפה כי "זה יותר עניין של תקציבים ומציאת גוף מוביל שיפעל להגברת הצריכה. חבל שאין גורם מנותק מיקב זה או אחר, שיעשה את השדרוג ברמה המערכתית. דיברתי עם שגב ירבעם (מנכ"ל יקבי רמת הגולן בעבר, ש.ש.), והוא סיפר שכבר בתקופתו הצליחו להגיע לכמות של 45,000 טון - ומאז לא השתנה וגדלה הכמות. הכמות כיום אינה פקטור מרכזי. השאלה הגדולה היא איזה איכות מייצרים מאותה כמות. התחרות היא על אזורי היין היותר איכותיים".
למרות הכל, רונית בדלר מאוד אופטימית, ורואה את התעשייה בארץ נוסקת. "מה שקורה בחמש השנים האחרונות, מאז שאני במגע הדוק עם תעשיית היין, אלה הרבה דברים חיוביים, והרבה דברים ששייכים לעולם היולדות. מתחילים לדבר בשפה השיווקית, מרחיבים את שטחי הנטיעות באזורים איכותיים, מבינים ששם המשחק הוא האיכות. זה תהליך טוב של השבחת מוצרים. יש פריחה בתרבות היין, ותפיסה איכותית. הקהל הופך לאנין טעם, ומבקש ואף תובע תוצרת טובה יותר. מצד שני, אנחנו תעשיה קטנה ביחס לתעשיות אחרות, מאוד תחרותית, לא מסוגלת ולא יודעת לשתף פעולה בתחומי תקינה, יצוא או ייצוג בינלאומי. אני מאמינה כשכולם צריכים לבצע כיול סביב מותג היין הישראלי".
לוי-רושנסקי מדגישה מצידה כי "באמת רואים שיש מגמה לקראת איכות והשקעה בזנים איכותיים יותר. זה תחום מרתק וסקסי. לגבי ישראל, שותפים מובילים בכירים בארץ מתחילים להתברג בעולם, ולהראות שישראל ככלל היא אזור יין איכותי".
ענת לוי-רושנסקי מדגישה כי "ההתפתחות המעניינת בתעשיית היין בישראל בשנים האחרונות הייתה בנטיעות של זנים מיוחדים, מעבר לזנים האיכותיים הקלאסיים: גוורצטרמינר, פינו נואר, ואף זנים לסוגי יין מבעבעים. לצערנו, אצלנו ביקב יש חוסר של "מבעבעים", ולא מצליחים לענות לביקוש. אבל המגמה היא בהחלט של התפתחות". בקשר למשבר הכלכלי לוי-רושנסקי אומרת כי "המצב לא כה נורא כפי שהוא מוצג בתקשורת. המשבר לא פגע בענף היין, בסופו של דבר אנשים קונים ושותים יין. לא פיטרנו עובדים ביקב, ואפילו להיפך: יש לנו תוכניות לעתיד עם המון הפתעות".
רונית בדלר התייחסה לתחרות בענף היין בישראל: "וודאי שהתחרות קיימת, והיא קשה. רוב הייצור הוא לשוק המקומי, רק כ-20% אחוז מהתוצרת אנחנו מייצאים, ולכן הגידול בייצור בשנים האחרונות חל על פלח מקומי, בזמן שהצריכה לא גדלה. אתה צריך להמציא עצמך כל יום מחדש. כמובן, יש תחרות גם עם יקבי רמת הגולן, אבל הצרכן יודע לעשות אבחנה טריטוריאלית בין האזורים. הצרכן גם אומר שהוא מרגיש בטעם ולא רק מתרשם מהתווית. בסופו של דבר זה רק מגדיל את התמהיל של מערך ההפצה והמכירות המשותף. התחרות בריאה".
לוי-רושנסקי דווקא מביעה פליאה על השוואה בין היקבים ששייכים לאותם בעלים: "איזו תחרות? אנחנו לא מרגישים את זה", היא משתוממת. "יקב הרי גליל השיקו לאחרונה את "מירון" וזה יופי של יין", ענת אפילו מפרגנת. "אכן יש מצב שקהל הנאמנים של רמת הגולן שותה גם את יקב הרי גליל. המסר מבחינתנו הוא שמדובר ביקב מאזור אחר ועם אישיות אחרת. אני לא מרגישה שזו תחרות, אני מרגישה שזה גם שלנו, אז זה מבורך".
ומה לגבי מערכת היחסים האישית בין שתי המנכ"ליות? אין ביניהן שם סוג של יחסי עובד-מעביד. רונית אמרת כי "ענת היא לא הבוסית שלי. היא קודם כל חברה ואז גם המנהלת של יקב הבעלים שלי. אנו שני יקבים וישויות שונות, דירקטוריון אחר, ניהול נפרד. יש לנו התייעצות משותפת לגבי העבודה ביקב. בשנה האחרונה הקפדנו להיפגש אחת לשבועיים או אחת לחודש – וזה הוכח כהצלחה אדירה".
השאלון יין ליום יום:
בדלר: "התחלתי לשתות בחמש השנים האחרונות יותר מבעבר, וכמובן שבזכות כך הטעם התפתח ונרכש. יש ארוחות שממש חסר לי כשאני לא שותה. לא האמנתי שזה יקרה לי, אבל אפשר להגיד שממש התמכרתי תרבותית. אני שותה הרבה את יינות הגליל והגולן – לשם אני מרגישה לויאליות ראשונה, אבל מבקרת הרבה ביקבים וטועמת את היינות שלהם".
לוי-רושנסקי: "יין הבית שלי הוא ירדן שרדונה – היין עם התמורה הכי טובה לכסף. גם ה'גמלא ברוט' הוא אצלי במועדפים". כמה יין את שותה?
בדלר: "בעיקר בסופי שבוע, אבל קשה להעריך. לא נמדד בכוסות, אבל בהחלט כמה בשבוע".
לוי-רושנסקי: " לפחות בקבוק לשבוע, זה משתנה. אני לא שותה לבד. בעיקר ביום שישי או באמצע השבוע, נפתחים שלושה בקבוקים בממוצע". אישיות יין
לוי-רושנסקי: "לא מעריצה אף אחד. ויקטור (ויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקבי רמת הגולן – ש.ש) מוערך על ידי מאוד. אני חושבת שהוא מאסטר ביין".
בדלר: "לא סוגדת לבני אדם". היין הטוב שטעמת
לוי-רושנסקי: "היו הרבה רגעים טובים ויינות טובים".
בדלר: "בדרך כלל מתייחסת לחוויה ופחות ליין. הוא רק מעצים את החוויה". טיול יין מומלץ
בדלר: "טיול יין שעשיתי בארה"ב בעמק הנאפה. כל מה שעשיתי היה במסגרת עבודה, גם בורגון הייתה קסומה מבחינתי".
לוי-רושנסקי: "בהחלט, טוסקנה. מקום מקסים שבנוסף לכל יש בו גם אוכל נהדר. בכלל, איטליה מדהימה. עוד אזור יין פחות מתוייר אבל מקסים, הוא עמק הדוארו בין פורטוגל וספרד. אבל אזורי היין הכי קסומים הם כמובן הגולן והגליל "! |
